גזר דין בתיק תו"ב 11833-07-08

בכתב האישום שהוגש ביום 15.07.08 יוחסה לנאשם עבירה של אי קיום צו בית משפט, בניגוד להוראות סעיפים 205 ו-210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

רקע עובדתי

1. בהתאם לעובדות כתב האישום, בהחלטת ביהמ"ש מיום 14.01.01, בת.פ 1569/00, ניתן גזר דין המצווה על הנאשם להרוס תוך 12 חודשים, קומות ב' ו-ג' בשטח של כ-180 מ"ר (להלן: "הקומות"), אשר נבנו מעל למבנה קיים, במקרקעין הידועים כגוש 16637 חלקה 16 בכפר טורעאן (להלן: "המקרקעין"), וזאת ללא היתר בניה.
2.  עוד צוין בכתב האישום כי, בהחלטת בית המשפט מיום 18.12.02 ניתן צו איסור שימוש בקומות באופן מיידי, כל עוד אין לנאשם היתר כדין, כאשר בהחלטת בית המשפט מיום 26.09.05 בתיק עמ"ק 20186/05 הוארך המועד לביצוע צו ההריסה למשך 4 חודשים. 
3. עד ליום 17.02.08 לא הרס הנאשם את הקומות, לא הפסיק את השימוש וכן לא הוציא היתר בניה כדין.
4. בישיבה מיום 27.09.12 הורשע הנאשם, עפ"י הודאתו, בעובדות כתב האישום.

טיעוני הצדדים לעונש

5. ב"כ המאשימה הגיש את ההחלטות שניתנו בעניינו של הנאשם המתייחסות לבניה נשוא האישום, והמצוות עליו להרוס את הקומות ולחדול משימוש בהן (ת/1 , ת/2 , ת/3 , ת/5). כן הגיש ב"כ המאשימה את הודאתו של הנאשם בדבר ביצוע הבניה (ת/4). 
6. ב"כ המאשימה ציין כי, מדובר בעבירה חמורה של אי קיום צו בית משפט, כאשר לאור חומרתה והפגיעה בשלטון החוק, ביקש להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל, קנס עונש מאסר על תנאי והתחייבות.
7. מנגד, ציין הסנגור כי עסקינן בסיטואציה מורכבת, כאשר חלקו של המבנה נשוא האישום ממוקם על חלקה שרשומה על שם מדינת ישראל עבור כפר טורעאן, והרישום המנדטורי הינו של הנציב העליון לטובת הכפר (נ/1). הסנגור הגיש מכתב מאת המועצה המקומית משנת 1987 בדבר משא ומתן עם מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") להסדרת עניין המקרקעין (נ/2) וטיוטת ההסכם בין המינהל למועצה (נ/3). כן הגיש הסנגור נסח רישום המתייחס לחלקה דומה בעלת אותו רישום במקרקעין בכפר אחר, וזאת לצורך המחשת המורכבות של העניין (נ/4). בנוסף, הגיש הסנגור תשריט מודד, על מנת להראות את מיקומו של המבנה, שנמצא בתוך שכונת מגורים (נ/5).    
8. לטענת הסנגור, הנאשם עשה מאמצים לצורך סלילת הדרך להכשרת הבניה, לרבות נקיטת הליכים אזרחים בפני בית משפט מחוזי, אולם מאמצים אלו לא צלחו. הסנגור ביקש להעריך כי, בפרק זמן של שנה, תיתפר המחלוקת בעניין המקרקעין.
9. הסנגור טען בפניי לעניין נסיבותיו האישיות של הנאשם, וביקש לא להטיל עליו מאסר בפועל, אלא להסתפק בהארכת המאסר על תנאי וקנס.

דיון והכרעה

10. ביום 10.7.12 נכנס לתוקפו תיקון 113 האמור, שעניינו "הבניית שיקול הדעת השיפוטי והענישה". על בית המשפט עת בא לקבוע את עונשו של הנאשם, ללכת בדרך אשר התווה המחוקק בתיקון הנ"ל, ובין היתר לבחון מהו העונש ההולם בנסיבות ביצוע העבירה המתוארת בכתב האישום.
11. אשר על כן, על בית משפט לבחון את העבירה שעבר הנאשם, הנסיבות שבהן נעברה העבירה, הפגיעה בערכים חברתיים מוגנים, ומידת פגיעת עבירה זו בערכים חברתיים אלו, וכמובן תובא בחשבון מדיניות הענישה בעבירות של הפרת צו שיפוטי.
12. אין חולק כי עת ביצע הנאשם את הבניה נשוא האישום, לא היה בידיו היתר כדין (ת/4). בנוסף, על אף שבהתאם לצווים שניתנו על ידי בית המשפט במועדים שונים בעניינו של הנאשם, ת/1, ת/2 , ת/3, הן להריסת הקומות והן לאיסור השימוש בהן, לא ביצע הנאשם את הצווים הנ"ל.    
13. אשר לפגיעה בערכים חברתיים מוגנים, הרי עבירות הבניה הן חמורות ונפוצות ונהיו למכת מדינה, שעל בתי המשפט להחמיר בגינן. חומרה זו מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר בעבירה של אי קיום צו בית משפט, שהינה עבירה חמורה, שכן אי קיום צו בית משפט, משמעו פגיעה בשלטון החוק, ועל בית המשפט להדגיש כי לא ניתן להקל ראש עם נאשם העובר עבירה מסוג זה. היבט החומרה בא לידי ביטוי בעובדה שהנאשם ידע על קיומו של גזר הדין הקודם, וידע שיש לו תקופה קצובה לביצוע מה שנתבקש במסגרת אותו גזר דין, הן הריסת המבנה המיוחס לו, אי שימוש בו, או לחילופין הוצאת היתר כדין.    
14. עבירה של אי קיום צו בית משפט פוגעת באמון הציבור בבתי משפט ובמשקלם של הצווים הניתנים כגון הצו נשוא כתב האישום, פגיעה כאמור יש לה השלכות לא רק לגבי הנאשם אישית אלא על כלל הציבור.
15. בא כוח הנאשם בסיכומיו הבליט מורכבותו של העניין, בדבר הבעלות על המקרקעין נשוא האישום, ותיאר תיאור נרחב את מאמצי הנאשם להסדרת העניין, ואף הציג מסמכים נ/1, נ/2 ו- נ/3 כדי לתמוך בטיעוניו. אומנם מדובר במסמכים ישנים משנת 1987, ולא עדכניים, מהם ניתן ללמוד על הניסיונות להסדיר את עניין הבעלות על הקרקע, שהינה תוצאה של סכסוך המתנהל מזה שנים ארוכות, כאשר עד היום, טרם צלחו ניסיונות אלו, ואולם מדבריו של ב"כ הנאשם ניתן ללמוד כי הוא טרם מיצה את מאמציו לצורך הסדרת העניין (עמ' 17 ש' 16-18). יש להניח כי מסמכים אלו הונחו בפני בית המשפט בעבר, טרם גזר את עונשו של הנאשם, ואף היו הסיבה לכך שהקלו בעונשו בבית המשפט המחוזי, אך רואים אנו כי הנאשם לא ישב בחיבוק ידיים וניסה לפתור את בעיית הבעלות בכל מיני דרכים, לרבות פנייה למינהל, למועצה המקומית בכפר טורעאן, ואף הגשת תביעה לבית המשפט המחוזי.